כמו חצב

כמו חצב

כמו חצב להתבצר/  במעבה האדמה/  ולחכות לסיומה/ של העונה הכי חמה/  ואחר כך להיתמר/ וכעמוד עשן לבן/  שמועה טובה להעביר/ שהחגים כבר באוויר// וכמו ענן להתגשם/ מעל חלקת שָׂדֶה ריקה/ ולהביא לרגבים/ אֶת הבשורה הירוקה// שוברי הרוח מנסים/ לשמור עלי מן הבאות/ במעבה הפרדסים – / אִמרו מתי קץ הפלאות/ אִמרו מתי קץ הימים/ הלא מדבריות שלמים/ יש לעבור בניד עפעף/  שבין הקיץ והסתיו// ציפור השיר הפעוטה/ שהסופה אותה גרשה/ ובלבלה את מסלולה/ מיבשה ליבשה/ ציפור טסה, נעלסה/ על תורן של ספינת משא/ בהגיעך עדֵי אובד/ לַמְדִי אותי להישרד".  (כמו חצב/ נעמי שמר).

Continue reading

על הכאב

על הכאב

"ממש כאילו חייבת להיות בי

כמוּת כזאת של כְּאֵב,

אם לא בנפש הרי בגוף,

אם לא ברגל הרי בצלע,

אם לא מתחת ללב הרי בברכים.

החולשה חיה בי בגבורה

ונאבקת על קיומה.

אולי היא ברירה שמעולם לא נוסתה,

אופן אחר של חיים, שברוב יעילותנו

הִשְׁחַתְנוּ והשלכנו הַצִּדָּה,

אׂרַח קיוּם עדִין, רגיש,

אשר בוכֶה בתוכנו."

בשיר הזה קוראת המשוררת אֵוָה קִיְלפִּי לתת מקום לכאב אשר קיים בתוכנו. זה יכול להיות כאב פיזי – ברגל, בצלע, בגרון, בבטן –  או כאב נפשי.

בדרך כלל כשכואב לנו הנטייה הטבעית היא לרצות לסלק את הכאב: אנחנו לוקחים משככי כאבים, מנסים לעשות כל שביכולתנו כדי להיפטר מן האורח הבלתי רצוי. כאשר סוף-סוף עובר הכאב אנחנו מעריכים את האפשרות שנראתה לנו קודם כטבעית ומובנת מאליה, לחיות ללא כאב: לבלוע בלי כאב גרון, ללכת ללא כאבי ברכיים, לנשום ללא כאבים בחזה.

Continue reading

משהו אחר – קבוצה רגשית לילדים באמצעות סיפור – הצצה לביבליותרפיה עם ילדים בגן רווה

משהו אחר – קבוצה רגשית לילדים באמצעות סיפור – הצצה לביבליותרפיה עם ילדים בגן רווה

רשימה זו, המביאה הצצה לפעילות טיפולית שלי באמצעות ביבליותרפיה בקבוצות ילדים בבית ספר בגן רווה, פורסמה בירחון התכנית החודשית של עובדים סוציאליים של מחוז תל-אביב לחודשים מרץ-אפריל 2018

"על גבעה שטופת רוחות, /לבדו,/ בלי אף אחד שיוכל להיות חבר שלו,/ גר משהו אחר" (קֵייב, קתרין (1994) [1999]. משהו אחר. אור יהודה: הוצאת הד ארצי ושבא. איורים: כריס רידל).

במלים אלו נפתח הספר: "משהו אחר" המגולל את סיפורו של "משהו אחר", יצור ש"ידע שהוא אחר כי כך אמרו לו כולם" (שם). הספר מתאר בפנינו את ניסיונותיו של משהו אחר להתחבר ולהשתייך, את הדחייה שסופג מן החברה, את האופן שהוא מפנים את הדחייה החברתית ונוקט גם הוא באופן פעולה זהה כלפי "מישהו" – יצור שנראה לו "בכלל לא כמוני" – ואת החברוּת המיוחדת שהוא מצליח לבסוף ליצור עם "מישהו".

   מי מאיתנו לא מרגיש לפעמים "משהו אחר"? מי מאיתנו לא חווה תחושות של חוסר שייכות לקבוצה? מי מאיתנו לא נדחה או לא דחה? – הספר פוגש אותנו באזורים הנפשיים האלו: של הצורך להשתייך, של הצורך בקבלה, חברות ואהבה, של הקושי להתיידד והקושי לקבל את מי ששונים מאיתנו ואת התקווה שאלו בכל זאת אפשריים.

   עבור ילדים נושאי השייכות והחברות, המיקום בהיררכיה החברתית, קבלה ודחייה – הם נושאים המהווים נדבך מרכזי בעיסוק שלהם, בתחושת ה- well being שלהם בבית הספר ובמסגרות חברתיות וכן באופן שבו הם בונים לעצמם את הדימוי העצמי שלהם.

Continue reading

שיר פעמיים ביום

שיר פעמיים ביום

בשנים האחרונות הייתי עסוקה בכתיבת עבודת דוקטורט על הנושא הקרוב ללבי מאד: "כיצד מרפאת הביבליותרפיה"?

מה קורה במפגש בין הטקסט לנפש? איך משפיעים על הנפש טקסטים מז'אנרים שונים? אלו תהליכים ייחודיים הם מחוללים בה? כיצד ניתן לבחור בקליניקה טקסט מז'אנר שיתכתב עם מצבו הרגשי של המטופל, יהדהד אותו וידבר אותו? אלו איכויות תרפויטיות ייחודיות מאפיינות טקסטים מז'אנרים שונים?

בימים האחרונים הגשתי את העבודה, וחבריי הנהדרים נתן ואסנת קנו לי לכבוד ההגשה את המתנה של הגברת הזאת שבתמונה: רופאה חמורת סבר, אוחזת ספר בידה, שיערה אסוף בקפידה ומשקפיים לעיניה. התמונה שעשעה אותי מאד, ובמקום שבו אמורים להיות כתובים מרשמי התרופות – הכנסתי פתק: "שיר פעמיים ביום!".Continue reading

קריאה בשירו של גיא פרל "הקראת שירה" / מאת רֹתם קידר

קריאה בשירו של גיא פרל "הקראת שירה" / מאת רֹתם קידר

"אני דיברתי אותי/ לפני שנולדתי" כותב המשורר גיא פרל בשירו "הקראת שירה".

הבימאית והתסריטאית רתם קידר, בקריאה אישית, אינטימית ונוגעת ללב בשירו של גיא פרל חושפת את הרגעים מלאי החסד שבהם שיר של אחר יכול לדבר אותנו, רגשות והלכי נפש שהיו בתוכנו עוד מבלי שידענו לקרוא להם בשם, מבלי שידענו שנולדו בתוכנו. רגעי החסד האלה הם רגעים שבהם השיר הופך להיות בן-ברית שלנו בעולם, או במילותיה של רתם קידר: "העולם שסביבי הופך שוב למקום מוכר ".

Continue reading

לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה?/ מאת גיא פרל

לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה?/ מאת גיא פרל

כתיבה היא פעמים רבות מסע עיקש המבקש להגיע אל ה"דברים עצמם" – אותם דברים שמעבר למלים –  ולאחוז בהם, וכך – באופן פרדוכסלי – דווקא אמצעי ביטוי שאבני היסוד שלו הן מלים מבקש כל העת לפרום אותן, לחתור אל מעבר להן. הפרדוכס הזה יוצר תנועה כפולה של רקימת מלים שתייצגנה בשפה את ה"דברים" ובה בעת פרימתן כדי להגיע מעבר לשפה אל הדברים עצמם.

האנליטיקאי והמשורר גיא פרל נוגע – באמצעות קריאה בשיר 'לְמה הדבר דומה' מאת לי ממן –  בתנועת הרצוא והשוב האינהרטית לפעולת הכתיבה בין פרימת המלים ואריגתן מחדש (ושוב פרימתן) – " עַד שֶׁתַּגִּיעַ לָעִקָּר".

Continue reading

על השיר גולם מאת אנה הרמן/ מאת חלי טל שלם

על השיר גולם מאת אנה הרמן/ מאת חלי טל שלם

אזורי הסוד וההסתרה – אלו שלימדו אותנו שיש להסתירם כי "זה לא יפה", או "לא מכובד", השתיקה יפה, שְשְשְ, תעטפי, תסתירי, בושה.

וכמה בדידות מייצר הכורח להסתיר ולשתוק ואיזה כובד מטען מייצרת הבושה.

הביבליותרפיסטית והמשוררת חלי טל שלם כותבת על המפגש שלה עם השיר "גולם" מאת המשוררת אנה הרמן, ששוחח עמה שיחה נשית אינטימית, קשובה, רואה, פתוחה ומאווררת דווקא באזורי הסוד ההם. שיר שהיה עבורה גילוי מפעים, בזכות האפשרות לדבר אֶת שאולץ להסתתר: דיבור של מתן רשות, כמו שיחת לב פתוחה בין שתי חברות שמביטות עמוק בעיניים ואומרות: "מותר".

____________________________________________________________________________________________________________________ Continue reading

שיר לערב חג/ מאת דגנית דיאמנט אנגלברג

שיר לערב חג/ מאת דגנית דיאמנט אנגלברג

בפתחו של החג המציין את תחילתה של שנה מביאה המטפלת במוסיקה, דגנית דיאמנט אנגלברג, את שירהּ  של תרצה אתר "שיר לערב חג" כטקסט מרפא עבורה, המאפשר לה לגעת בתוכה בגעגועים לאביה ולקיים עמו דיאלוג  – באמצעות השיר – בפתחו של ערב החג.

היא נוגעת בעצב ובגעגוע הנובעים מן החֶסר אך גם במפגש הפנימי האינטימי והנוכח עם אביה שמאפשר ניגונו של השיר בתוכה.

Continue reading

להיות לזמן מה / מאת מיכל פרי

להיות לזמן מה / מאת מיכל פרי

כיצד אפשר לברוא מקום בתוכנו? כיצד אפשר לתאר כאב? איך אפשר לברוא מקום אשר ידברר בתוכנו את הכאב, יושיט לו יד, יהווה עֵד והד עבורו?

ואיך להיות?

בסיפורה "להיות לזמן מה" לוקחת אותנו מיכל פרי אל תהיותיה של המספרת על השאלות הגדולות הללו ומציעה אפשרות למקום, לאדמה, באמצעות הד מילותיה של תרצה אתר.

_______________________________________________________________________________________________________

Continue reading

"כְּאִלּוּ מִישֶׁהוּ כָּתַב עָלַי שִׁירִים" – פתיחה למדור אורחים כותבים והזמנה לכתיבה

"כיצד מרפאת הביבליותרפיה?" – זאת חלק מכותרת עבודת הדוקטורט שלי, שבה אני בוחנת את האיכויות התרפויטיות הייחודיות של טקסטים מז'אנרים שונים ואת ההשפעות הטיפוליות הייחודיות שלהם בטיפול בביבליותרפיה.

אני חושבת פעמים רבות על טקסטים ספרותיים לא רק כבעלי אפשרות לרפא אלא כמצילי חיים ממש: כאלו המאפשרים לנו למצוא משענת וכוחות, תקווה, אפשרויות התבוננות חדשות על מצבי חיים ועל הלכי נפש וכאלו הסוללים לנו נתיבי נפש לגילוי עצמנו.

pencil

Continue reading