הסיפור "עוד נמשכת השלשלת" – עוד אחד מסיפוריה הנפלאים של נורית זרחי על המכשפה תנינה – נפתח במילותיה של תנינה אל החתול שלה, קורקבן: "קורקבן!! שוב עזבת את הבית?"; וקורקבן עונה: "אני לא עזבתי את הבית, אני סתם הלכתי לי". על כך משיבה תנינה: "זה מה שאתה אומר, אבל אם לא היית עוזב היית נשאר לשבת פה, כי מי שלא עוזב יושב". כלומר, ההליכה של קורקבן שהיתה הליכה סתמית להנאתו מפורשת על-ידי תנינה כעזיבה, כאילו ישנן באמת שתי אפשרויות בלבד: הישארות או עזיבה; אי-אפשר סתם ללכת.
30 ינואר 2016 
הדרך הביתה סלולה באהבה – על ספרה החדש של נורית זרחי "נינה בורחת"
posted by
הספר החדש והיפהפה של נורית זרחי נינה בורחת ( הקיבוץ המאוחד, 2016. איורים: הילה חבקין) עוסק בילדה שבורחת מביתה לחפש אהבה ברגע שבו אמא שלה נותנת תשומת לב לַכלבה ובכך מעוררת את קנאתה ואת תחושתה שהיא לא אהובה. כך נפתח הספר: "אל תזרקי על שושי קוביות," אומרת אמא לנינה. את לא מבינה שכואב לה?" "לא כואב לה, היא לא בן אדם," אומרת נינה. "נכון, אבל עדיין כואב לה." "אז שהיא תרד מיד מהברכים שלךְ. אם את רוצה שהיא תהיה הילדה שלך אני הולכת."
19 יוני 2015 
על רגרסיה והתקדמות בתהליך הטיפולי – קריאה בספרה של נורית זרחי "התרנגולת שהלכה אחורה"
posted by
ספרה של נורית זרחי "התרנגולת שהלכה אחורה" ("עם עובד", 2012. איורים: הילה חבקין) נפתח בתיאור של ילדה הנכנסת לביתה ורואה תרנגולת מסתובבת במטבח. כשהילדה שואלת אותה "מה העניינים?" (בסגנון הדיבורי, הבלתי אמצעי ושובה הלב של זרחי) משיבה התרנגולת: "עשיתי טעות שנכנסתי לבית שלךְ. המקום שהייתי בו קודם היה הרבה יותר טוב". כשהילדה אומרת: "את יכולה לעזוב אם את רוצה", אומרת התרנגולת: "בטח, אמנם איבדתי את הכתובת, אבל יש לי שיטה". והילדה רואה שהיא מסתובבת והולכת אחורה עם הזנב קדימה.
