בתהליכי קבלה ללימודים מתקדמים במקצועות טיפוליים נדרשים המועמדים לכתוב את סיפור החיים שלהם בשלושה או ארבעה עמודים, תוך שהם מצופים להפגין תובנות באשר לתהליכים שעברו, דפוסים, יחסים עם סביבתם ועוד.
כיצד אפשר לתמצת סיפור חיים לשלושה-ארבעה עמודים? מה להכניס לתוכו ומה להשמיט? למי מופנה הסיפור: האם מעצם היותו מופנה אל החוץ הוא ממילא מציג את הדברים באור שנתפש "חיובי" או מרשים על-ידי הכותב.ת?
המשוררת ויסלבה שימבורסקה כתבה בשיר הנקרא "כתיבת קורות חיים":
"מה נחוץ?/ נחוץ לכתוב בקשה/ ולצרף לה קורות חיים.// ללא קשר לאורך החיים/ על הקורות להיות קצרות.// תמצות העובדות ובחירתן הכרחיים./ המרת נופים בכתובות/ וזכרונות רופפים בתאריכים מקובעים./ מכל האהבות לרשום את הנישואין בלבד,/ ומהילדים רק את אלה שנולדו.// זה שמכיר אותך חשוב יותר מזה שאתה מכיר./ טיולים רק במידה ולחוץ-לארץ./ השתיכות לְמָה, אך בלא הלמה./ ציונים לשבח בלא הנימוקים.// כתוב כאילו מעולם לא דברת עם עצמך/ וכאילו עקפת עצמך מרחוק.// התעלם מכלבים, חתולים וציפורים,/ מזכרות נושנות, חברים וחלומות.// מחיר ולא ערך/ כותרת ולא תוכן./ מספר הנעליים ולא היעד שאליו הולך/ זה שאמור להיות אתה.// לכך יש לצרף תצלום באוזן גלויה./ רק צורתה נלקחת בחשבון, לא מה שנשמע. / מה נשמע?/ נהמת מכונות הגורסות את הניר." (מתוך: סוף והתחלה, הוצאת גוונים, 1996, מפולנית: רפי וייכרט).
קורות החיים, הלא, מורכבים מכל-כך הרבה רבדים וניואנסים: נופים, זיכרונות, אהבות, כמיהות, חלקי עצמי ממומשים ובלתי ממומשים, כאבים, החמצות, חלומות, תנועות, דרך.
ובכל זאת, כתיבת סיפור החיים באופן מתומצת כל-כך מעודדת תהליכים רגשיים הנוגעים לסיפור: מה אנחנו בוחרים לספר, מה לא, כיצד אנחנו כותבים את הסיפור – האם באופן כרונולוגי, האם בבחירת כמה זיכרונות משמעותיים; וכיצד מה שלא סוּפָּר במלים בוקע מבין השורות שלנו: מבחירת המלים, מאופני המעבר בין נושאים שונים, מהאורך ורמת הפירוט שבהם אנחנו בוחרים לכתוב על נושא מסוים ולצמצם באחר, מכתיבה שהיא רגשית יותר לעומת כתיבה דיווחית ועוד.
במפגשים אישיים – "מסיפור חיים להתבוננות" – אני מציעה לכתוב את סיפור החיים באופן מתומצת בשלושה-ארבעה עמודים באיזה אופן שהכותב.ת בוחר.ת. ולשלוח לי אותו טרם המפגש הראשון. במפגשים עצמם נתבונן יחד על סיפור החיים שנכתב ועל הרבדים שעולים ממנו – אלו שכתובים ואלו העולים מבין השורות באופן בלתי מפורש. בנוסף, אציע תרגילי כתיבה נוספים ספציפיים בהתאם לתכנים העולים מהסיפור וכן אשלב במפגשים שירים או סיפורים המתכתבים עם הסיפור או עם חלקים ממנו, באופן שיאפשר "לשחק" עם סיפור החיים, לכתוב וליצור אותו באופנים שונים .
מטרתם של מפגשים אלו היא לעבד את סיפור החיים תוך משחק כתיבתי עם חומרי החיים, באופן שיאפשר התבוננות עליו מכיוונים ופרספקטיבות שונים וכן כתיבתו מחדש באופנים שונים, ובאמצעות כך – יצירת תנועה רגשית הן בהתבוננות על הסיפור עד כה והן בבניית נדבכי חיים בהווה ובעתיד.
מספר הפגישות – כבתהליך טיפולי – הנו גמיש ותלוי בתהליך הספציפי של כל כותב.ת ובהתהוות שלו.
מוזמנות ומוזמנים לכתוב את סיפור החיים שלכם ולעבור יחד אתי תהליך של התבוננות עליו ויצירה מתמשכת עליו ובאמצעותו.
