מהארון אל ארון הספרים – על אהבה חד מינית וביבליותרפיה

מהארון אל ארון הספרים – על אהבה חד מינית וביבליותרפיה

"סַפֵּר לו עכשו/ אֶת כל אהבתי,/ שעתיים לפני שחר/ ספר לו הכל./ אל תבטל זמנך לאִחולים,/ ספר לו עד שחר/ את אהבתי." שורות אלו הן הבית הפותח את שירה של דליה רביקוביץ "חלומותיה של תרצה", אחד משירי האהבה היפים ביותר שישנם בעברית. השיר הזה מצליח להביע את המלאוּת והגודש שבאהבה ואת האופן שבו היא יכולה למלא את מרחבי הנפש: "ראיתי בית עם שבשבות,/ ראיתי גן מלא אמירים,/ אהבתי טרפה אותם,/ אהבתי בכל העֵצים". בשיר באים לידי ביטוי הדחיפות והלהט לחלוק עם האהוב את האהבה, לספר לו על אודותיה, לגלות את צפונות הלב: "ספֵּר לו רק את אהבתי,/ אל תאבד זמנך לבטלה"; ובהמשך: "אל תבטל זמנך לנימוסים/ שתי שעות בטרם שחר". אלא שכל העוצמות הללו – עוצמות הרגש, התשוקה, הדחיפוּת לספר – כמו מתרסקות אל הקרקע בסיומו של השיר: "אהובי שלי, אהובי שלי,/ אֶת כל אהבתי/ לא יכולתי לספר".

Continue reading