הִנֵּה אַתְּ כָּאן – מלים לתרצה אתר במלאות 40 שנה למותה

הִנֵּה אַתְּ כָּאן – מלים לתרצה אתר במלאות 40 שנה למותה

הערב התקיים בבית ביאליק ערב מרגש לציון 40 שנה לפטירתה של תרצה אתר, תרצה מרעידת-הלב והיפה.

תרצה, ששיריה זורמים בעורקי, שאֶת עבודת התזה שלי כתבתי על החרדה המכוננת את חווית הבית כהיעדר בשירתה.

אני מעלה לכאן את המלים שכתבתי לפני כמה ימים לתרצה וקראתי הערב: מלים שמורכבות מערבוב מילותיה של תרצה, שורות שירתה, לתוך מילותי שלי; משום שכזאת שירתה: מותכת בנפש, מתערבלת עם חומריה הסמיכים ונוגעת במעמקיהם.

* אֶת תמונת הנושא של הפוסט צילמתי לפני כמה ימים בניו-יורק, בקפה שעל גדות ההדסון, שעליו כתבה תרצה אתר: "אני לא שכחתי את נסיוניתיךָ לנחם".

הנה.

Continue reading

בין הכמעט והכבר – על תזמון הבאת טקסט לטיפול בביבליותרפיה

בין הכמעט והכבר – על תזמון הבאת טקסט לטיפול בביבליותרפיה

לעתים כשיושבים מולי בטיפול מטופל או מטופלת חדשים ומספרים לי את סיפורם – כל מיני טקסטים מדלגים להם בראשי, מתרוצצים, באים והולכים. הדברים של המטופל/ת מהדהדים שורות משיר, שאני יודעת באופן עמוק שכאשר המטופל יפגוש את השיר הזה – זאת תהיה כמו פגישה עם עצמו, אבל לא "עצמו" של היום אלא "עצמו" קדום, ראשוני, ילדי; כמו לראות סרט שצולמת בו בילדותך ושכחת בכלל שהוא צולם, ופתאום אתה רואה את עצמך ילד; אתה מחייך, מעט נבוך, אבל לאחר כמה רגעי מבוכה אתה מסתכל אל הילד הזה ואומר לו: 'הי ילד, נעים לפגוש אותך שוב, זה אני. מזמן לא דיברנו.Continue reading