לעתים כשיושבים מולי בטיפול מטופל או מטופלת חדשים ומספרים לי את סיפורם – כל מיני טקסטים מדלגים להם בראשי, מתרוצצים, באים והולכים. הדברים של המטופל/ת מהדהדים שורות משיר, שאני יודעת באופן עמוק שכאשר המטופל יפגוש את השיר הזה – זאת תהיה כמו פגישה עם עצמו, אבל לא "עצמו" של היום אלא "עצמו" קדום, ראשוני, ילדי; כמו לראות סרט שצולמת בו בילדותך ושכחת בכלל שהוא צולם, ופתאום אתה רואה את עצמך ילד; אתה מחייך, מעט נבוך, אבל לאחר כמה רגעי מבוכה אתה מסתכל אל הילד הזה ואומר לו: 'הי ילד, נעים לפגוש אותך שוב, זה אני. מזמן לא דיברנו.Continue reading