ביבליותרפיה - טיפול קליני, קורסים למטפלים וסדנאות
"אני דיברתי אותי/ לפני שנולדתי" כותב המשורר גיא פרל בשירו "הקראת שירה".
הבימאית והתסריטאית רתם קידר, בקריאה אישית, אינטימית ונוגעת ללב בשירו של גיא פרל חושפת את הרגעים מלאי החסד שבהם שיר של אחר יכול לדבר אותנו, רגשות והלכי נפש שהיו בתוכנו עוד מבלי שידענו לקרוא להם בשם, מבלי שידענו שנולדו בתוכנו. רגעי החסד האלה הם רגעים שבהם השיר הופך להיות בן-ברית שלנו בעולם, או במילותיה של רתם קידר: "העולם שסביבי הופך שוב למקום מוכר ".
כתיבה היא פעמים רבות מסע עיקש המבקש להגיע אל ה"דברים עצמם" – אותם דברים שמעבר למלים – ולאחוז בהם, וכך – באופן פרדוכסלי – דווקא אמצעי ביטוי שאבני היסוד שלו הן מלים מבקש כל העת לפרום אותן, לחתור אל מעבר להן. הפרדוכס הזה יוצר תנועה כפולה של רקימת מלים שתייצגנה בשפה את ה"דברים" ובה בעת פרימתן כדי להגיע מעבר לשפה אל הדברים עצמם.
האנליטיקאי והמשורר גיא פרל נוגע – באמצעות קריאה בשיר 'לְמה הדבר דומה' מאת לי ממן – בתנועת הרצוא והשוב האינהרטית לפעולת הכתיבה בין פרימת המלים ואריגתן מחדש (ושוב פרימתן) – " עַד שֶׁתַּגִּיעַ לָעִקָּר".
בימי הסגר הראשון שהיה בישראל בחודש מרץ – עלו בי מחשבות על הבית שהרבה פעמים נתפש כמקום הרצוי, הנשאף – להיות בו, לנוח בו, לשהות – ועל האופנים שבהם הוא יכול להפוך למקום צר, מצר מרחב. וגם מחשבות על אפשרות לפתח עלו בי, פתח שמתאפשר באמצעות מגע עם אחר, עם זולת. את המחשבות האלה […]
