"אני קורא בסֵּפֶר במקום שסגרתי אותו אתמול.
אני סוגר את הספר במקום שסגרתי אותו אתמול.
הסֵּפֶר אינו מאזין לי. אני שומע קולות אחרים,
כמו באהבה; אני עומד הערב במקום שעמדתי. "
יאיר הורוביץ, מתוך מחזור השירים: מקום. בתוך הספר: ארץ בחירה
*
27 יוני 2013 
לקרוא בנפש במקום שסגרתי אותה אתמול
posted by
22 מאי 2013 
בין הכמעט והכבר – על תזמון הבאת טקסט לטיפול בביבליותרפיה
posted by
לעתים כשיושבים מולי בטיפול מטופל או מטופלת חדשים ומספרים לי את סיפורם – כל מיני טקסטים מדלגים להם בראשי, מתרוצצים, באים והולכים. הדברים של המטופל/ת מהדהדים שורות משיר, שאני יודעת באופן עמוק שכאשר המטופל יפגוש את השיר הזה – זאת תהיה כמו פגישה עם עצמו, אבל לא "עצמו" של היום אלא "עצמו" קדום, ראשוני, ילדי; כמו לראות סרט שצולמת בו בילדותך ושכחת בכלל שהוא צולם, ופתאום אתה רואה את עצמך ילד; אתה מחייך, מעט נבוך, אבל לאחר כמה רגעי מבוכה אתה מסתכל אל הילד הזה ואומר לו: 'הי ילד, נעים לפגוש אותך שוב, זה אני. מזמן לא דיברנו.Continue reading
2 מאי 2013 
"דברי, עכשיו, ילדה, אני שומעת"
posted by
"תהיי קטנה מאומה לא יפגע בך/ סיכת פרפר קשורה בשערך/ תהיי קטנה, מאומה לא יברח לך/ אני אהיה גדולה גם בשבילך", ככה שרה לשירה אמא שלה בשיר "שיר לשירה" שכתב יהונתן גפן, ומבטאת את רצונם העמוק של הורים להגן על ילדיהם ולמנוע מהם כאב, פחדים ודאגות.Continue reading
1 מאי 2013 
כשתקטני תביני – הילד השואל שבמטופל ושבמטפל
posted by
השיר הנפלא של תרצה אתר: "כשתגדלי תביני" בנוי מרצף שאלות ששואלת ילדה את אמא שלה, כפי שאופייני לילדים. האם מצידה עונה ומסבירה ככל יכולתה, אבל תמיד מגיע הרגע הזה שבו לאם אין כבר הסבר, אולי משום שהשאלות של הילדה הן שאלות שגם לנו המבוגרים קשה להתמודד איתן, ואולי משום שמדובר בנושאים לא פשוטים רגשית, שגם לנו קשה לפגוש בתוכנו. כך, למשל שואלת הילדה כיצד סבא שלה הגיע לשמיים – עם סולם? ו"למה כולם לא רופאים, רק חולים?", ואיך בדיוק זה מרגיש כשיש תינוק בבטן: "איך התינוק שם בפנים, כמו פרפר?" – על השאלות הללו עונה האם: "לא, זה קשה להסביר, האמיני, כשתגדלי תביני".Continue reading
