לעתים כשיושבים מולי בטיפול מטופל או מטופלת חדשים ומספרים לי את סיפורם – כל מיני טקסטים מדלגים להם בראשי, מתרוצצים, באים והולכים. הדברים של המטופל/ת מהדהדים שורות משיר, שאני יודעת באופן עמוק שכאשר המטופל יפגוש את השיר הזה – זאת תהיה כמו פגישה עם עצמו, אבל לא "עצמו" של היום אלא "עצמו" קדום, ראשוני, ילדי; כמו לראות סרט שצולמת בו בילדותך ושכחת בכלל שהוא צולם, ופתאום אתה רואה את עצמך ילד; אתה מחייך, מעט נבוך, אבל לאחר כמה רגעי מבוכה אתה מסתכל אל הילד הזה ואומר לו: 'הי ילד, נעים לפגוש אותך שוב, זה אני. מזמן לא דיברנו.Continue reading
ביבליותרפיה: לילה שהופך לשיר
"בגלל הלילה/ בגללו/ אני כעת יושבת/ ולא נלקחת", כתבה תרצה אתר בשיר "בגלל הלילה", ובשורות שאחר כך: "בכיתי בגלל דברים שאין להם שמות (…)// לא בכיתי כדי שתלך/ רציתי להחליף את המלים."
אני חושבת על בכי כעל דרך להחליף את המלים, כאשר המלים אינן מצליחות לגעת בכאב ונדמה כי אין מילה בעולם שתצליח לדייק את עוצמתו ואת אופן השיוט שלו בנפש.Continue reading